פסק-דין בתיק עמ"נ 114-04

רקע כללי

1.         המערערים היו בעליו של בניין בן 5 קומות המצוי ברח' קיבוץ גלויות 23, תל-אביב, הידוע כגוש 7053, חלקה 257 (להלן: " הבניין").

            מר ציביאק יוסף ז"ל ורעייתו, הגב' רחל ציביאק, היו רשומים כמחזיקים בחשבונות הארנונה בנוגע לבניין, ביחד ולחוד, וזאת עד ליום 01.01.2006, עת מונה כונס נכסים לבניין, ושמם של המערערים נגרע מפנקסי המשיבה. בהמשך, נמכר הבניין במסגרת כינוס הנכסים.

            במהלך השנים, עד למחיקת שמם של המערערים כמחזיקים בנכס, התגלעו, בינם לבין המשיבה, מחלוקות רבות בנוגע לחיובי הארנונה שהוצאו להם, כאשר לטענת המשיבה, יתרת החוב בגין יחידות השומה השונות של הבניין, בתקופת ההחזקה של המערערים, עומדת על סכום של 1,620,133.51 ש"ח, נכון ליום 06.02.2011.

            מי שטיפל בנושא חיובי הארנונה, מטעמם של המערערים, הינו בנם דוד ציביאק, אשר הופיע כמיופה כוח גם בערעור זה. הערעור מתייחס להחלטות שניתנו על-ידי ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל-אביב-יפו (להלן: " ועדת הערר" או " הועדה") ביום 18.08.2003, ביום 07.09.2005 וביום 31.10.2005. יצוין, כי ביום 09.09.2009 ניתנה החלטה נוספת של ועדת הערר, המתייחסת לשנות המס 2004 ו-2005.

            המשיבה טוענת כי בית-משפט זה מוסמך לדון, במסגרת הערעור, אך ורק בשומות הארנונה שהוצאו לגבי השנים 2001 עד 2005, ולא לשנים שקדמו לכך. כזכור, מתחילת שנת 2006 ואילך, המערערים אינם מופיעים כמחזיקים בבניין.

2.         הערעור המקורי הוגש על-ידי מר דוד ציביאק, בשם הוריו, ביום 21.01.2004, ומדובר בערעור על החלטת ועדת הערר מיום 18.08.2003. ביום 02.09.2010 הגיש מר ציביאק " הודעת ערעור מתוקנת ומאוחדת על החלטות ועדת הערר", שבה התייחסות לכל החלטות ועדות הערר שניתנו, בנוגע לבניין.

            יצוין, כי מר ציביאק אינו משפטן, והמערערים לא יוצגו על-ידי עו"ד בהליך זה (כמו גם בפני ועדות הערר), ולפיכך יש בטיעוניו עירוב של נושאים שונים, שבחלקם אינם בסמכותו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, ובחלקם אינם נושא לערעור מנהלי. בעיקרי הטיעון שהגיש מר ציביאק, הוא ציין כי " לטענת המערערים, קיימים בצווי הארנונה של עיריית תל-אביב... הוראות הנגועות באי חוקיות, ובהפרה של חקיקת ההקפאה...". מר ציביאק ער לכך כי נושא זה, הנוגע לחוקיות צווי הארנונה, אינו בסמכותה של ועדת הערר, ועל-כן הוא מבקש כי בית-המשפט ידון בטענותיו בהקשר זה, במסגרת עתירה מנהלית.

            דא עקא, שעתירה מנהלית לא הוגשה על-ידי המערער, וכל שיש לפניי הינו ערעור על החלטות ועדת הערר, וזאת בלבד. לפיכך, אין באפשרותי, במסגרת ערעור זה, להיזקק לנושאים שאינם בסמכותם של מנהל הארנונה ושל ועדת הערר, והדיון יצטמצם, אך ורק, לנושאים שאותם ניתן להעלות, כדין, במסגרת ערעור מינהלי.

החלטות ועדת הערר

            החלטת ועדת הערר מיום 18.08.2003

3.         בפתח ההחלטה ציינה ועדת הערר כי מדובר בערר מאוחד שעניינו דחיית השגות המערערים מיום 11.12.2001, מיום 08.03.2001 ומיום 18.03.2001 בנוגע לחשבונות ארנונה:

3311-0230-07-31  ו-3311-0230-009-22.

            הועדה דנה בטענת המערערים, לפיה מעת שמלאו להם 65 שנה בשנת 1990, מגיעה להם הנחה בשיעור של 25% בחיובי הארנונה, ממועד זה ואילך. הועדה ציינה כי הנחת "אזרח ותיק" ניתנת, אך ורק, כאשר מדובר בדירה המשמשת למגורים, ולא בנכסים אחרים. לפיכך, נדחתה טענת המערערים בנושא זה.

            הועדה התייחסה לטענה נוספת, שעניינה חוקיות "רפורמה" שהונהגה בצו הארנונה לשנת 2000. הועדה קבעה כי המערערים לא פירטו, מה הם סעיפי החוק הנגועים באי חוקיות, ולבד מהפרחת סיסמאות משפטיות, לא העלו כל טיעון ענייני. לפיכך נדחתה גם טענה "ערטילאית" זו.

            המערערים טענו כי יש לזכותם בהנחה הנובעת מסוג הבניין, היינו כי מדובר בבניין שבנייתו הושלמה בשנת 1964, ולא בשנת 1980, כטענת העירייה. המשיבה טענה כי שנת 1980 נקבעה כשנת גמר הבנייה, מאחר שבשנה זו הוספו לנכס 657 מ"ר, שמשמעה הכפלת שטח הבניין. בהתייחס לטענה זו, ציינה הועדה כי החל משנת 2000 אין משמעות לשנת גמר הבניין, שכן נקבע באותה שנה כי בניינים שאינם משמשים למגורים, ואשר שנת גמר הבנייה שלהם הינה 1960 ואילך, יחויבו לפי סוג בניין א'. לדעת הועדה, תיקון זה נטל את העוקץ מהמחלוקת שבין הצדדים.

            הועדה התייחסה גם לדרישת המערערים ליתן להם הנחה לנכס ריק, לתקופה העולה על 6 חודשים. לטענתם, פרשנות העירייה את החוק, לפיה פטור לנכס, בהיותו נכס ריק, ניתנת פעם אחת בלבד לגבי אותם בעלים, אינה נכונה. הועדה ציינה כי לא הייתה נמנעת מלדון בטענה החוקתית, כביכול, שהועלתה על-ידי המערערים, לו אלה פרשו בפניה טיעון מסודר, בנוגע לעניין זה. מאחר שהדבר לא נעשה, הרי שיש לדחות גם טענה זו.

            הועדה הוסיפה וקבעה בהחלטתה כי אין זה בסמכותה לדון בטענות הנוגעות לחיובי מים, שכן היא מוסמכת לדון בענייני ארנונה בלבד.

            אשר לטענות לגבי שטח הבניין, שנקבע בהתאם למדידה חדשה שערכה המשיבה, ציינה הועדה כי המערערים השמיעו טענות כלליות בלבד, מבלי שהציגו חוות-דעת נגדית ומבלי לפרט את הליקויים שנפלו, כביכול, במדידה החדשה. משכך, החליטה הועדה לדחות גם את הטענות בעניין זה.